באתר הזה, שהאוריינטציה שלו היא אנטרופולוגית-מחקרית יותר מאשר כלי עזר טיפוגרפי, מרוכזים מאות פונטים בשפות מכל העולם, מסלאבית כנסייתית עתיקה ועד באסקית חדישה.
האתר של דוקטור ברלין
בשיעור היום הזכרתי קטע מספר, אני רוצה להביא אותו בשלמותו. זה מתוך "וריאציות על הכתב" מאת רולאן בארת (הנאת הטקסט / וריאציות על הכתב רולאן בארת, תרגום: אבנר להב, הוצאת רסלינג 2004)
"תידרש לשם כך מן הסתם סבלנות רבה, אך ודאי שניתן לשחזר את המערכת המבנית של כל סוגי האלפבית (...) התו הזה הוא בדיוק התו המבחין שבלשנים מניחים את קיומו, שהרי זה הרכיב הקטן ביותר הקובע שוני ודאי במשמעות; כל אלפבית יכול היה אפוא להצטמצם לטבלה מוגבלת של "גרפמות" בדיוק כשם שצליליה המשמעיים של לשון ניתנים למיון בתור פונמות. וכשם שניתן , לשיטתו של יעקובסון, לשחזר את המערכת הכללית של הפונמות בכל הלשונות (כשלושים פונמות בסך הכל) כך חייב להימצא בעבור כל האלפביתים הידועים עקרון מיון יחיד: קווים אנכיים, אופקיים ואלכסוניים, עגולים, עגולים למחצה, ווים, לולאות וכללי הצירוף שבינהם. מאגר מוגבל של צורות יסוד ומערך של הבדלים, ומאלה ניתן לבנות כל אלפבית. כל אחד יכול להשתעשע בכך. כלום לא כך עשה מורס, כשניצל רק שתי צורות יסוד, הנקודה והקו? כל אלפבית הוא אילתור מעשי (בריקולאז'ֿ) ממאגר נתון של רכיבים - וכל אילתור יש בו אולי מן האלפבית, מן השפה הכתובה.
יחד עם זאת (כלומר חרף הרכבו המבני, שמטבע הדברים ניתן לניתוח) לכל אלפבית בכללותו יש ייחוד צורני משלו, אחדות אסטתית: מזהים אותו. הרצף של הרונים ההסקנדינביים מכתיב מוטיב מוארך, צר, זוויתי; הכתב הנגארי מכפיף את כל סימניו לצורה אובססיבית, הגרדום. כל אלפבית הוא בחינת איזון: מצד אחד, שום סימן אינו חוזר בו על עצמו ומצד שני, המכלול (מבחינת גישתו האסטתית) מתפקד כסימן יחיד, המנוגד לכל סוגי האלפבית האחרים. פריסת הדימויים של אלפבית מסוים ברצף שלו מהווה חזיון של ממש: בר הבנה ויפה. אינני מכיר ספר מתורבת יותר מן הקובץ של אלפביתי הדפוס למינהם (מכל המקומות ומכל התקופות) שהוציאה לאור לשכת החותמות של בית הדפוס הלאומי בפריז"
האתר של דוקטור ברלין
בשיעור היום הזכרתי קטע מספר, אני רוצה להביא אותו בשלמותו. זה מתוך "וריאציות על הכתב" מאת רולאן בארת (הנאת הטקסט / וריאציות על הכתב רולאן בארת, תרגום: אבנר להב, הוצאת רסלינג 2004)
"תידרש לשם כך מן הסתם סבלנות רבה, אך ודאי שניתן לשחזר את המערכת המבנית של כל סוגי האלפבית (...) התו הזה הוא בדיוק התו המבחין שבלשנים מניחים את קיומו, שהרי זה הרכיב הקטן ביותר הקובע שוני ודאי במשמעות; כל אלפבית יכול היה אפוא להצטמצם לטבלה מוגבלת של "גרפמות" בדיוק כשם שצליליה המשמעיים של לשון ניתנים למיון בתור פונמות. וכשם שניתן , לשיטתו של יעקובסון, לשחזר את המערכת הכללית של הפונמות בכל הלשונות (כשלושים פונמות בסך הכל) כך חייב להימצא בעבור כל האלפביתים הידועים עקרון מיון יחיד: קווים אנכיים, אופקיים ואלכסוניים, עגולים, עגולים למחצה, ווים, לולאות וכללי הצירוף שבינהם. מאגר מוגבל של צורות יסוד ומערך של הבדלים, ומאלה ניתן לבנות כל אלפבית. כל אחד יכול להשתעשע בכך. כלום לא כך עשה מורס, כשניצל רק שתי צורות יסוד, הנקודה והקו? כל אלפבית הוא אילתור מעשי (בריקולאז'ֿ) ממאגר נתון של רכיבים - וכל אילתור יש בו אולי מן האלפבית, מן השפה הכתובה.
יחד עם זאת (כלומר חרף הרכבו המבני, שמטבע הדברים ניתן לניתוח) לכל אלפבית בכללותו יש ייחוד צורני משלו, אחדות אסטתית: מזהים אותו. הרצף של הרונים ההסקנדינביים מכתיב מוטיב מוארך, צר, זוויתי; הכתב הנגארי מכפיף את כל סימניו לצורה אובססיבית, הגרדום. כל אלפבית הוא בחינת איזון: מצד אחד, שום סימן אינו חוזר בו על עצמו ומצד שני, המכלול (מבחינת גישתו האסטתית) מתפקד כסימן יחיד, המנוגד לכל סוגי האלפבית האחרים. פריסת הדימויים של אלפבית מסוים ברצף שלו מהווה חזיון של ממש: בר הבנה ויפה. אינני מכיר ספר מתורבת יותר מן הקובץ של אלפביתי הדפוס למינהם (מכל המקומות ומכל התקופות) שהוציאה לאור לשכת החותמות של בית הדפוס הלאומי בפריז"
2 תגובות:
מיכל, יש גם אתר שאפשר לראות בו מאגר של פונטים בלי להוריד אותם?
לא מכירה אחד כזה.
אם תמצא אשמח לדעת איפה.
הוסף רשומת תגובה